ADHD – הפרעת קשב וריכוז בילדים ובמבוגרים. מעבר לקשב: לראות את האדם כולו
ADHD (הפרעת קשב וריכוז) היא אחת ההפרעות הנוירו-התפתחותיות השכיחות בילדות, אך ההשפעה שלה אינה מוגבלת רק ללימודים או לבית הספר.
הפרעת קשב יכולה להשפיע על יכולת הריכוז וההתארגנות, על ויסות רגשי, על יחסים חברתיים, על דימוי עצמי, על שינה, על תפקוד בבית ובמסגרת החינוכית, ולעיתים גם על זוגיות, קריירה ובריאות נפשית בהמשך החיים.
ילדים ומבוגרים עם ADHD הם לעיתים קרובות אנשים אינטליגנטיים, סקרנים, יצירתיים ובעלי פוטנציאל גבוה. הקושי אינו נובע מחוסר רצון או מחוסר יכולת, אלא לעיתים מקושי בוויסות הקשב, הדחפים, הרגשות והתפקודים הניהוליים.
המטרה שלי אינה לשנות את האישיות של הילד או המבוגר, אלא להבין מה מקשה על התפקוד, להפחית עומס מיותר, ולסייע למצות את היכולות והחוזקות הטבעיות.
כיצד ADHD יכולה להתבטא?
ADHD אינה נראית אותו דבר אצל כל אדם. יש ילדים שמתקשים בעיקר בריכוז ובארגון, ויש כאלה שמתמודדים יותר עם היפראקטיביות, אימפולסיביות או ויסות רגשי. תסמינים שכיחים עשויים לכלול:
-
קושי להתרכז לאורך זמן.
-
מוסחות גבוהה.
-
שכחנות וקושי בארגון משימות.
-
דחיינות וקושי לסיים משימות.
-
אימפולסיביות.
-
היפראקטיביות או צורך בתנועה.
-
סף תסכול נמוך.
-
קושי בוויסות רגשי.
-
שעמום מהיר וצורך בגירוי.
-
קשיים חברתיים.
-
פגיעה בדימוי העצמי.
-
לא רק בעיה לימודית.
כאשר ADHD אינה מאובחנת או מטופלת בצורה מתאימה, ההשפעה יכולה להתרחב מעבר ללמידה.
ילדים רבים חווים לאורך השנים ביקורת חוזרת, תחושת כישלון, קושי לעמוד בציפיות, קונפליקטים בבית או בבית הספר, ולעיתים גם פגיעה בביטחון העצמי.
בגיל ההתבגרות ובבגרות, ADHD יכולה להיות קשורה לקשיים בלימודים, בעבודה, בזוגיות, בניהול זמן, בוויסות רגשי ובשמירה על אורח חיים מאוזן.
לכן התערבות מוקדמת חשובה לא רק כדי לשפר קשב וריכוז, אלא גם כדי לחזק דימוי עצמי, חוסן רגשי ואיכות חיים.
ADHD היא הפרעה נוירו-התפתחותית
ADHD אינה נגרמת מעצלנות, מחוסר משמעת או מאינטליגנציה נמוכה.
המחקר מראה כי מדובר בהפרעה בעלת בסיס נוירו-ביולוגי וגנטי, כאשר גורמים סביבתיים וביולוגיים יכולים להשפיע על חומרת התסמינים ועל אופן הביטוי שלהם.
מסכים, עומס גירויים, חוסר שינה ותזונה לא מאוזנת יכולים להחמיר תסמינים אצל חלק מהילדים, אך הם אינם מסבירים לבדם את ההפרעה.
בנוסף, ADHD אינה חולפת בהכרח עם הגיל. אצל רבים מהילדים התסמינים ממשיכים גם בגיל ההתבגרות ובבגרות, אם כי לעיתים הם משתנים בצורתם.
הבדלים בין ילדים ומבוגרים
יש אנשים עם ADHD שמופיעים בעיקר עם היפראקטיביות ואימפולסיביות, ולכן הקושי בולט יותר לעין.
אחרים סובלים בעיקר מחוסר קשב, מוסחות, שכחנות, קושי בארגון ותחושת "ריחוף". במקרים כאלה האבחון עלול להתעכב, במיוחד אצל בנות ונשים.
גם מבוגרים עם ADHD יכולים לתפקד היטב כלפי חוץ – ללמוד, לעבוד ולהצליח – אך להרגיש שהם נאבקים באופן קבוע בניהול זמן, בארגון, בעומס רגשי או בתחושת מיצוי עצמי.
הגישה שלי: רפואה פונקציונלית ואינטגרטיבית
האבחנה של ADHD מבוססת על התסמינים ועל הקריטריונים המקובלים.
הגישה הפונקציונלית אינה מחליפה את האבחון הרפואי, אלא מרחיבה את ההסתכלות ושואלת גם: האם קיימים גורמים נוספים שמשפיעים על התפקוד של הילד או המבוגר?
ההסתכלות הינה רב-תחומית, הכוללת התייחסות לתפקוד מערכת העיכול, מערכת החיסון, חילוף החומרים, מצב תזונתי, שינה, דלקת, חוסר איזון של מתכות בדם, בעיה במטאבוליזם של ויטמינים שונים ומינרלים, הפרעות במטאבוליזם של נוירוטרנסמיטורים שונים במח, חסרים תזונתיים, הפרעה בפעלות המיטוכונדריה (האחראית על ייצור אנרגיה ותהליכים תוך תאיים), אי סבילות למזון, סטרס, גנטיקה, דיסביוזיס, חשיפה לטוקסינים שונים מצבים רפואיים נלווים, תפקוד רגשי וגורמים נוספים שעשויים להשפיע על איכות החיים.
המטרה היא לזהות גורמים שניתן לשפר, ולבנות תוכנית טיפול אישית המותאמת לאדם הספציפי.
מה כולל הבירור?
מחקרים מראים כי איכות השינה, תזונה מאוזנת, פעילות גופנית ובריאות כללית יכולים להשפיע על תפקוד קוגניטיבי, מצב רוח, אנרגיה ויכולת ויסות.
אצל חלק מהילדים, טיפול בגורמים כגון חסרים תזונתיים, הפרעות שינה או תסמינים במערכת העיכול עשוי לתרום לשיפור התפקוד הכללי, כאשר קיימת לכך הצדקה רפואית.
הגישה אינה מבטיחה "ריפוי" של ADHD באמצעות תזונה או תוספים, אך בהחלט יכולה גם לרפא את הבעיה, וללא צורך בתרופות - והכל בהתאם לבעיותיו הבסיסיות של הפרט שגרמו לו להפרעות שכאלה, כלומר: הגישה בודקת האם קיימים גורמים שניתן לשפר ו/או לתקן כליל כחלק מטיפול כולל.
בהתאם לצורך הרפואי, הבירור עשוי לכלול:
-
איכות השינה והפרעות שינה.
-
תזונה והרגלי אכילה.
-
חסרים תזונתיים, כגון ברזל, פריטין, ויטמין D, B12, פולאט, אבץ, מגנזיום ועוד רבים.
-
בריאות מערכת העיכול ותסמינים גסטרואינטסטינליים, לרבות דיסביוזיס והפרעות במערכת העיכול.
-
הפרעות מטאבוליות שונות (ויטמינים, מינרלים, נוירוטרנסמיטורים, נוטריינטים מהמזון ועוד)
-
מצבים רפואיים נלווים.
-
חרדה, דיכאון, OCD, טיקים או לקויות למידה.
-
סטרס ועומס רגשי.
-
פעילות גופנית ואורח חיים.
-
בדיקות מעבדה במקרים המתאימים.
-
לא כל ילד זקוק לכל בדיקה, והבירור מותאם באופן אישי לפי הסיפור הרפואי והתסמינים.
-
תזונה, שינה ואורח חיים
חומצה פולינית (Leucovorin) ו-ADHD
חומצה פולינית היא צורה פעילה של פולאט, המשתתפת בתהליכים חשובים במוח, ובהם מתילציה, ייצור מוליכים עצביים והתפתחות מערכת העצבים.
בשנים האחרונות פורסמו מחקרים שבדקו את תפקידה במצבים נוירו-התפתחותיים שונים, ובכלל זה גם ADHD.
חלק מהמחקרים מצביעים על כך שבמקרים מסוימים, כאשר קיימת הפרעה במסלול הפולאט, חסר תזונתי, וריאנטים גנטיים מסוימים או ממצאים רפואיים רלוונטיים, ייתכן שחומצה פולינית תסייע כחלק מתוכנית טיפול אישית.
עם זאת, חשוב להדגיש:
חומצה פולינית אינה טיפול שגרתי לכל ילד עם ADHD.
הראיות המחקריות מתהוות ותומכות בסיוע של טיפול בחומצה פולינית להפרעות קשב וריכוז עם או בלי היפראקטיביות, אך טרם העניין הוכח האם טיפול זה מומלץ באופן גורף לכולם.
ההחלטה על שימוש בה נעשית רק לאחר הערכה רפואית מקיפה ובהתאם למאפיינים האישיים של הילד או המבוגר.
כאשר קיימת אינדיקציה מתאימה, ניתן לשקול את שילובה כחלק מתוכנית טיפול רחבה יותר.
אפשרויות הטיפול
הטיפול ב-ADHD מותאם באופן אישי, בהתאם לגיל, לחומרת התסמינים, לפגיעה בתפקוד, למצבים נלווים ולהעדפות המשפחה. תוכנית הטיפול עשויה לכלול:
-
טיפול ב Nutraceuticals- משלב של תוספי מזון שונים במינונים פרמקולוגיים (מינונים שעובדים כמו תרופות ואף לעיתים טוב יותר מתרופות). הטיפול במשלב של תוספים שונים, כאשר כל אחד פועל במנגנון אחר וחלקם בסינרגיזם עם תוספים אחרים למעשה מטפל בגורמים לסימפטומים השונים ותומך במגוון תהליכים ביוכימיים ואחרים בגוף הנחוצים לשחזור תקינות התפקוד והבריאות הגופנית והנפשית.
-
שיפור הרגלי שינה.
-
הכוונה תזונתית ובדיקת אי סבילות למזונות שונים.
-
טיפול בחסרים תזונתיים כאשר קיימים ובחסר איזון של מתכות/מינרלים שונים בדם.
-
השלמת בירורים שונים ואיתור טריגרים היכולים לגרום להתפרצות או להחמרה של תופעות אלו וטיפול ממוקד בהם (דלקת/זיהום/בעיות גסטרואינטסטינליות לרבות דיסביוזיס, הפרעות מטאבוליות או מיטוכונדריאליות ועוד)
-
פעילות גופנית מותאמת.
-
הדרכת הורים.
-
התאמות במסגרת החינוכית.
-
טיפול רגשי במידת הצורך.
-
ריפוי בעיסוק.
-
טיפול תרופתי ישקל אך ורק במקרים המתאימים ואם בכלל נצטרך - לאחר שנכשלנו להקל ולפתור את בעיותיו של הפרט הסובל מהפרעה זאת.
הדרכת הורים ודימוי עצמי
ילדים עם ADHD זקוקים לעיתים קרובות לפחות ביקורת ויותר הבנה.
כאשר ילד שומע שוב ושוב שהוא "לא מתאמץ", "שכחן", "עצלן" או "מפריע", הדבר עלול לפגוע בדימוי העצמי שלו לאורך זמן.
לכן חלק חשוב מהטיפול הוא גם הדרכת הורים – כיצד להציב גבולות, לחזק הצלחות, להפחית ביקורת מיותרת ולהקשיב לילד.
לעיתים, שינוי קטן באופן התגובה של הסביבה יכול ליצור שינוי גדול בתחושת המסוגלות של הילד.
טיפול תרופתי
טיפול תרופתי יכול להיות יעיל מאוד עבור חלק מהילדים והמבוגרים, אך הוא בהחלט אינו האפשרות היחידה, ואינו מחליף התייחסות לשינה, תזונה, רגש, סביבה, כל הגורמים שהוזכרו לעיל ותפקוד יומיומי.
גישתי היא להתחיל בטיפול בתוספים שונים ולבדוק השפעתן ויעילותן לפני הוספה של טיפול תרופתי בסטימולנטים כאלה או אחרים כגון ריטלין, אטנט וכו׳ .
שאלות נפוצות
לא. קשיי קשב יכולים לנבוע גם מחרדה, קשיי שינה, לקויות למידה, עומס רגשי, בעיות ראייה או שמיעה ומצבים רפואיים נוספים. לכן חשוב לבצע אבחון מסודר.
לא בהכרח. ההחלטה על טיפול מתקבלת באופן אישי, בהתאם לחומרת התסמינים ולפגיעה בתפקוד. במרפאתי אני מטפל כאמור ב Nutraceuticals שונים שתומכים בפעילות הגוף והמח ומאפשרים לפרט לנצל את הפוטנציאל שלו ללא עזרה תרופתית (Pharmaceutical).
תזונה מאוזנת חשובה לבריאות המוח ולתפקוד הכללי. במקרים מסוימים, טיפול בחסרים תזונתיים או בשיפור הרגלי אכילה עשוי לתרום לתפקוד.
חומצה פולינית עדיין אינה נחשבת לטיפול שגרתי ב ADHD. עם זאת, קיימות עדויות רבות ומחקרים שתוספת של חומצה פולינית עשויה לעזור למגוון רחב של תסמינים ובעיות נלוות בהפרעה זאת. כמובן שהטיפול בחומצה פולינית באינדיקציה זאת ישקל בהתאם בכל מקרה ומקרה לאחר הערכה רפואית מתאימה.
אצל חלק מהילדים התסמינים משתנים עם השנים, אך אצל רבים הם ממשיכים גם בגיל ההתבגרות ובבגרות.
קביעת פגישה
כל ילד וכל מבוגר עם ADHD הוא ייחודי.
מטרת ההערכה היא להבין לא רק את האבחנה, אלא גם את הגורמים המשפיעים על התפקוד, לזהות מצבים רפואיים שניתן לטפל בהם במידת הצורך, ולבנות תוכנית טיפול אישית ומעשית.
המטרה היא לאפשר לילד או למבוגר למצות את היכולות שלו, לחזק את הביטחון העצמי, לשפר את התפקוד היומיומי ולשפר את איכות החיים.
