ילד בן 5 ומעלה המרטיב לפחות בשני לילות בשבוע במשך שלושה חודשים לפחות נחשב כסובל מהרטבת לילה. זוהי תופעה שכיחה עם שכיחות של 15% בקרב האוכלוסייה הכללית ומתסכלת מאוד - גם לילד וגם להוריו. הבשורות הטובות: יש מספר שיטות יעילות לטיפול בתופעה, והן לא חייבות לכלול תרופות.
מדובר בהפרעה רק אחרי שמדובר בילד מעל גיל 5 שממשיך להרטיב מעל ל-2 הרטבות בשבוע במשך 3 חודשים, והיא נפוצה פי 2 בקרב בנים בהשוואה לבנות.
(7% מכלל הבנים מול 3% מכלל הבנות).
על־פי ההגדרה של ההפרעה הזאת, אירוע בודד של הרטבת לילה לא נחשב כלל להרטבת לילה.
הרטבת לילה גורמת לעול פיזי ונפשי כבד על הילד ועל משפחתו. למרות מחקרים ועבודות רבות, מצליחים להבין יותר טוב את האתיולוגיה להפרעה אין תמימות דעים לגבי הטיפול האופטימלי ביותר מה שגורם לחוסר אחידות בגישות הטיפוליות
ליווי עדין ותומך לילדים הסובלים מהרטבות לילה
האם מדובר בתופעה זהה אצל כולם?
לא. ישנם סוגים שונים של הרטבת לילה:
הרטבת לילה ראשונית (Primary Enuresis)
הילד מרטיב בלילה מאז ומתמיד. זוהי התופעה השכיחה ביותר וכוללת כ 85% ממקרי הרטבת הלילה.
הרטבת לילה שניונית (Secondary Enuresis)
חלפה תקופה של שישה חודשים לפחות ללא הרטבת לילה, ולאחר תקופה ממושכת מופיעה שוב הרטבה. המקרים האלה נובעים לעיתים קרובות מאירו עים משמעותיים המשפיעים על נפש הילד או יכולים לנבוע מגורמים אורגנים כלומר פיזיים ממשיים- כמו מחלות כליה שונות, הפרעות נשימה (בעיקר ליליות), בעיות נוירולוגיות שונות, בעיות במערכת העיכול ובעיקר עצירות כרונית שגם מאוד נפוצה סביב גמילת טיטולים, זיהומים בדרכי שתן או הדבקה בתולעים שמאוד נפוצה בגיל הגן כגורם שניוני להרטבה או משני להפרעות אנדוקרינית (הורמונליות) כמו בעיות בבלוטת התריס, סכרת ועוד.
הרטבת לילה יכולה להיות:
פוליסימפטומטית
(Polysymptomatic Enuresis)
הרטבת לילה המתבטאת גם בתסמין אחד לפחות גם במשך היום והיא גם היותר נפוצה. תסמינים כמו בריחת שתן,, כאבים סביב הטלת שתן, דחיפות ותכיפות במתן. לילדים אלו קיים יותר סיכוי לבעיה משנית ברקע.
מונוסימפטומטית
(Monosymptomatic Enuresis)
הרטבה בלילה בלבד, ללא תסמינים במשך היום.
שאלות נפוצות
ישנם ילדים שמרטיבים פחות משלוש פעמים בשבוע, וישנם ילדים המרטיבים יותר משלוש פעמים בשבוע ולעיתים בכל לילה ואף כמה פעמים בלילה. ככל ששכיחות ההרטבה גבוהה יותר, התגובה לטיפול יעילה פחות, והסיכוי להרטיב בגיל מאוחר יותר עולה אף הוא.
מתי כדאי להתחיל בטיפול?
בילדים בני 11-5 חשוב להתחיל בטיפול מוקדם ככל שניתן כדי למנוע את העול הטיפולי על המשפחה וכן את המבוכה ואת אי־נעימות שהילד חווה בגלל הרטבת הלילה. כבר בגיל מוקדם אנחנו מנסים לאתר את הילדים שלהם גורמי סיכון המגדילים את הסיכוי שימשיכו להרטיב גם בהיותם מתבגרים ומבוגרים לאחר גיל 15 שנים השכיחות יורדת באוכלוסיה ל 1-2%. כאשר שיעור ההחלמה הספונטנית מדי שנה עומד על 15%
החינוך לגמילה מחיתולים מתחיל לרוב בגיל שנתיים. להשגת שליטה במתן שתן צריכים להתפתח התחומים הבאים: מודעות למלאוּת השלפוחית, יכולת של קליפת המוח וגזע המוח לשלוט על הרפלקס לכיווץ הסוגרים של שלפוחית השתן, יכולת להדק באופן מודע את הסוגר החיצוני של שלפוחית השתן, גדילה נורמלית של השלפוחית ומוטיבציה של הילד להישאר יבש. שליטה בלילה תתפתח בטווח שבין חודשים לשנים לאחר השגת השליטה על מתן שתן במשך היום. בנות ירכשו מיומנויות אלו לפני בנים, ויכולת לשלוט על פעילות המעיים מושגת לפני היכולת לשלוט על מתן שתן.
מכמה מחקרים עולה שישנה שכיחות גבוהה של הרטבת לילה בקרב משפחות של ילדים הסובלים מהרטבת לילה. על־פי דיווחים שונים, צפויים להרטיב 44% מהילדים שאבותיהם סבלו מהרטבות לילה, 42% מהילדים שאמהותיהם סבלו מהרטבות לילה ו־77% מהילדים ששני ההורים שלהם סבלו מהרטבות לילה.
איך מטפלים בהרטבת לילה?
תחילה יש לעבור בדיקה אצל רופא כדי לשלול בעיות אורגניות הגורמות להרטבת לילה. בהמשך חשוב למלא יומן השתנה כדי לגבש הערכה ראשונית של הילד שסובל מהרטבת לילה.
ביומן השתנה מתעדים את מספר הפעמים שבהן מטיל הילד שתן במשך היום ואת נפח השתן. כן נרשם נפח השתן בלילה. לפי הנתונים הנרשמים ביומן ההשתנה ניתן להתאים טוב יותר את הטיפול המוצע לילד מאחר שלפי מדידות ורישומים אלו ניתן לאמוד אם מדובר בייצור שתן מוגבר, בעיה בשלפוחית או שילוב של שניהם.
בטיפול בהרטבה משתתפים גם ההורים ובעצם כל חברי התא המשפחתי. חשוב מאוד לתת חיזוקים חיוביים ולהעלות את המוטיבציה לגמילה בלילה. ענישה אינה יעילה ואף עלולה להזיק.
הטיפול ההתנהגותי הוא האמצעי החשוב ביותר לכל הילדים המרטיבים. אבני היסוד בטיפול הן: הטלת שתן במרווחים קצובים על זמן במהלך היום על מנת.לאמן את שריר השלפוחית והמנגנונים הנוירולוגיים הקשורים בתהליך הטלת השתן החשובים ביכולת להגיע להתאפקות. כמו כן חשובה הטלת שתן יזומה לפני השינה, הימנעות משתייה בסמוך לשינה, הימנעות ממשקאות ומאכלים משתנים. לעיתים מומלץ להעיר את הילדים האלו כ2-4 שעות לאחר ההירדמות לצורך הטלת שתן נוספת וריקון השלפוחית. יש לאתר סיבות משניות שיכולות לגרום להפרעה זאת ו/או להחמיר אותה.
בשל שיעור הריפוי הספונטני השנתי של הרטבת לילה נשאלת השאלה האם כדאי בכלל לטפל. כאשר הדבר גורם למצוקה כלשהי בתא המשפחתי או לילד בפרט, אזי הטיפול מומלץ.
פעמונית למשך 2-3 חודשים נחשבת לטיפול קו ראשון בילדים שהמשיכו להרטיב למרות השינויים ההתנהגותיים, הפעמונית פועלת במנגנון של התניה נחשבת לטיפול היעיל ביותר מבחינת השליטה בהפרעה זאת ומניעת השנויות, מביאה לריפוי של 75-95%. הישנות לאחר הפסקת הטיפול עונדת על עד 40% ואז ניתן לעשות קורס שני.
הטיפול התרופתי כולל הורמון סינטטי תחליפי לפעולתו של ההורמון האנטידיורטי (במקרים של ייצור שתן מוגבר במהלך הלילה) נחשב גם קו ראשון במקביל לפעמונית אך עם שיעורי הישנות גבוהים יותר של 60-70% לאחר הפסקת נטילת התרופה. אם יש בעיה בתפקוד השלפוחית כגורם להרטבה ניתן לתת טיפול בנוביטרופן שמשפר את תפקודה וקבולתה.
ככלל, הטיפול בזמן, לאחר בירור לא פולשני, ייתן את התוצאות הטובות ביותר. טיפול בבעיה התפקודית (בשלפוחית השתן או בייצור שתן לילי מוגבר או ביקיצה) יגרום להחלמה מהרטבת לילה. הטיפול בהתניה או בתרופות מקצר את הזמן עד להפסקת ההרטבה. הטיפול המכוון יעיל ולא כרוך בסיכונים.
